החגים מאחורינו אך שגרת הלימודים המיוחלת עדיין רחוקה. עננת הבידודים והריחוק החברתי מרחפת מעל שנת הלימודים הנוכחית. רבות מדובר על אובדן שעות הלימוד, על היעדר למידה קבוצתית ועל המחירים הנפשיים שמשלמים התלמידים וסגלי החינוך. בין ים המלל נשכח פרט משמעותי לא פחות: בשנות הקורונה אנו נפגשים פחות. לא מתקיימים מפגשים בין בתי ספר, מספר הטיולים והסיורים יורד ותחושת הבועתיות עולה.
הרשת הדיגיטלית כמרחב מצמצם
בתקופה בה אנו חיים בני הנוער צורכים את עיקר הידע שלהם על ציבורים אחרים ועל המתרחש בסביבתם הרחוקה מהרשתות החברתיות. הן הרשתות החברתיות והן מנועי החיפוש מקדמים במודע מידע שיש בו כדי לחזק סטריאוטיפים, להכעיס ולגרום למשתמש הקצה לשהות דקות ארוכות מול המסך. מחקרים הראו שכאשר אנו כועסים וחשים חלק ממאבק, אנו חשים מחויבים ונמצאים זמן יותר ברשתות. כך כאשר אנו תלמידנו ותלמידנו פוגשים פחות ציבורים מבדרך כלל, וצינור ההזנה שלהם הוא הרשתות החברתיות ומנועי החיפוש הדיגיטליים מתחולל תהליך של הקצנה והתבצרות בדעות הקיימות.
דו”ח השנאה של קרן ברל כצנלסון מעלה שברחבי המרשתת בעברית מתקיימות בכל חודש, כ424,000 שיחות בעלות אופי גזעני. כאלו הקוראות לאלימות ופוגעות בערכו של הזולת. זהו נתון מדהים המראה כיצד דפי התגובות באתרי החדשות, קבוצות פייסבוק וטלגרם מסייעות ומחזקות תחושות של שנאה, הסתגרות וגזענות.
הופכים את הכיתה למרחב שיחתי
האלימות הגואה ברשתות אינה גזירת גורל, גם בעידן של בידודים והוראות משתנות ניתן לחולל שינוי. לא תמיד אנו זקוקים לרפורמה, חקיקה או תקציבים גדולים. ניתן להתחיל ביצירתו של השינוי בחלקה הקטנה שלנו, הכיתה.
- כאשר אנו עוסקים בנושא חברתי בכיתה לבקש מהתלמידים להעלות גם טיעונים של הצד השני שלכאורה רחוק מתפיסת עולמם. להיכנס לנעליים של ציבורים אחרים ולנסות להבין מה מניע אותם. מדוע הם פועלים באופנים אחרים.
- להביא לכיתה דובר (לא מרצה) שיספר על עולמו ויאפשר והדגש הוא על יאפשר לתלמידים לשוחח ולהעלות שאלות.
- הכיתה עצמה היא כר נרחב לשמיעת דעות שונות (כצפוי תלמידים בעלי דעות לא פופולריות יחששו מלהעלות את דעתם) ניתן לעודד שיח של הפריה הדדית באמצעות חלוקה לקבוצות קטנות שאינן מאיימות ושימוש בכרטיסיות דיון המבקשות להראות נקודות מבט שונות שהתלמידים והתלמידות מאמצים.
בסיום כל מתודה חשוב מאוד להקדיש זמן לעיבוד החוויה. במקרים רבים התלמידים לא מורגלים לשיח שמאפשר לקולות שונים להישמע. עיבוד של החוויה באמצעות הצבתן של שאלות רגשיות כמו: מה הרגשתם? אילו קולות חדשים אלו? מי חשש לדבר ומדוע? יסיעו בפיתוח מודעות וביצירת של תרבות שיח מכילה ומאפשרת בחלל הכיתה.
הסוד טמון בשאלה
העלאתן של שאלות חדשות, ביצוע עיבוד רגשי, הרחבת מנעדי השיח והבאת מקורות נוספים שאינם פופולריים בקרב התלמידים יכולים לחולל את השינוי המיוחל. איננו צריכים לחכות לחקיקה, לרפורמות מרובות חוברות ומצגות. אנו כאנשי ונשות חינוך הפועלים בשטח יכולים לעורר בעזרת שיח כנה ומונחה את תחילתו של השינוי ואת האפשרות שדווקא בריבוי הדעות ובשונות טמונים הכוחות להתחדשות והתרעננות של החברה בה אנו חיים.
__
אברהם אייזן הוא סמנכ”ל חינוך בבינ”ה התנועה ליהדות חברתית, בעל תואר שני במדיניות ציבורית ותואר שני בהיסטוריה של עם ישראל. יזם ופעיל חברתי בתחומי חינוך וחברה. מתגורר במודיעין עם משפחתו.
