מה חשוב לנו להשאיר אחרינו? האם אנחנו טורחים לסדר את הדברים כך שבנינו ובנותינו ימשיכו בדיוק בתוכנית שתכננו אנחנו? כשאנחנו עוזבים משהו שהיה חשוב לנו אנחנו באמת משחררים לממשיכינו לעשות זאת בדרכם?
פרשת ויחי המסיימת את ספר בראשית, נפתחת במותו של יעקב ומסתיימת במותו של יוסף, ממש כמו שפרשת חיי שרה נפתחת במותה של שרה ומסתיימת במותו של אברהם. החיבור הזה בין החיים למוות של אבותינו מאפשר לנו הצצה לצוואות אבותינו כפי שמצטייר מסיפורי ספר בראשית.
אברהם
כאשר רואה אברהם את מותו המתקרב הוא מתחיל לטפל במה שחשוב לו – עתידו של יצחק. ראשית משביע את אליעזר עבדו שיוודא שיצחק לא מתחתן עם בנות המקום ושתימצא לו כלה מארצו מולדתו אשר משם הלוך הלך ואף מדגיש לאליעזר שיוודא שיצחק לא יחליט לשוב לאותה מולדת.
לאחר שעניין זה טופל הוא נותן את כל רכושו ליצחק ושולח את בניו האחרים עם “מתנות קטנות” לארץ קדם. בכך הוא מבטיח את שושלת יצחק כשושלת יחידה בארץ המובטחת ובבעלות מלאה על הרכוש המשפחתי.
יצחק
יצחק , לקראת מותו, מתכנן לעשות כמעשה אביו ולהבטיח שבנו אהובו עשו יהיה ממשיך לשושלת ולכן הוא מברכו כממשיך שכל אחיו ישתחוו לו ויסורו למרותו. רק שמבקרה שלו יעקב ורבקה מכשילים אותו וגורמים לו להעביר את הברכה ליעקב. שנים קודם לכן הקדים יעקב בכורה לברכה ודאג לקנות את הבכורה מעשו. לאחר שיצחק משלים עם בכורתו של יעקב הוא מוודא שוב כמעשה אביו שיצחק לא יתחתן עם בנות המקום ושולח אותו למצוא את אשתו בארם. גם הוא כמו אביו אברהם הולך לעולמו שבע ימים לאחר שהבטיח שהבן הנבחר ממשיך את דרכו בארץ המובטחת עם אישה מהמולדת ההיא.
יעקב
מי שהצליח בצעירותו להערים על אביו ולזכות בברכה ובבכורה, מרומה בעצמו ע”י בניו וחי את כל חייו באבל על בנו המת שחי חיים אחרים ורחוקים. מי שהתאמץ כל כך לזכות בבכורה נאלץ לעזוב את הארץ המובטחת כדי לשבור שבר בארץ זרה ולמות שם.
בשונה מאברהם ויצחק שלקראת מותם היו מבוססים בארצם, עמדו בראש המשפחה בגאון וצברו רכוש רב – יעקב מת כמהגר, בארץ זרה בה בנו הצליח יותר ממנו וחייו ומותו שם תלויים בחסדי בנו וכך גם עתיד השושלת.
אולי בשל כך עבודת הברכה של יעקב מורכבת יותר משל אביו וסבו. ראשית הוא מדלג על בנו האהוב והמצליח (אולי בידיעה שאינו זקוק לברכתו) ומברך ישירות את נכדיו ודואג, הפעם בעצמו ובמודע, שמסורת העברת הברכה מהבכור לצעיר תמשיך כאשר הוא משכל ידיו ומניח את הימנית על ראשו של אפרים הצעיר ומרוממו על פני מנשה הבכור.
דווקא בשוכבו כגולה חלש התלוי בבנו, יעקב מבין שההפיכה ממשפחה לעם מחייבת אותו לנהוג בשונה מאברהם ויצחק ולא להעדיף ממשיך אחד מובהק אלא לברך את מגוון ממשיכי דרכו, על הטוב ועל הרע שבהם.
יעקב הנתון לחסדי שלטון זר ולטיפולם של בניו “משחרר”. הוא מבין שאין ברצונו (ואולי ביכולתו) לשמר שושלת קטנה וטהורה, אין לו יותר שליטה מוחלטת על שושלת היוחסין, הוא מוותר מראש על שיטת “המנצח לוקח הכל” במילא אין לו ארץ או רכוש להעביר לבן מועדף והוא בוחר להעביר את המשך השושלת לכל בניו , מבלי לקבוע דרך אחת שכל ממשיכיו ילכו בה. ובכך הוא מביא אותנו בסוף ספר בראשית למעבר ממשפחה אחת קטנה לתחילתו של עם.
עם מגוון המורכב משבטים שונים שלכל אחד מהם הייחוד שלו, כל אחד מהם מתחיל דרך שונה ולכל אחד מהם תפקיד מרכזי בקורות עם ישראל מכאן והלאה. וזאת הברכה אשר בירך אותנו ישראל מאז ועד היום- לא שושלת אחת חד ערכית ששולטת בכל, אלא מגוון של שבטים, דרכי התנהגות, אמונות ודעות אשר כל אחד בדרכו הייחודית והשונה יוצר את השלם.
__
ניר ברוידא הוא משנה למנכ”ל בינ”ה
